לזכרה של תמר אברמוביץ' ז"ל

את דבריי לפרשת השבוע "פינחס" שהיא פרשת בר המצווה שלי, רוצה אני להקדיש לזכרה של האשה היקרה, שנאספה לבית עולמה בקיצור ימים ושנים, תמר אברמוביץ' ז"ל בתם של שרה ויהודה שפירא ע"ה, אחותה של רונית שפירא שתבל"א אמן.

חנה סנש הי"ד כתבה: "יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם. יש אנשים שזיו זכרם מאיר כאשר הם עצמם אינם יותר בתוכנו. אורות אלה המבהיקים בחשכת הליל, הם שמראים לאדם את הדרך…"

רונית שפירא, שתבל"א אמן, אחותה התאומה של תמר אברמוביץ' ז"ל, יזמה והקימה את מפעל ההנצחה האדיר הזה שכולנו חברנו אליו, "הסלון של רונית שפירא" כגלעד רוחני לזכרה של תמר ז"ל, והוכיחה לכולנו כיצד ניתן ליישם הלכה למעשה את הציווי "ואהבת לרעך כמוך" ולא רק לדקלם אותו כמנטרה.

הגלעד הרוחני הזה מביא עמו לכולנו אור גדול ובשורת תקווה ובטחון כי ניתן לשנות מציאות, להאיר כל פינה אפלה ביקום, לזרוע אהבה היכן שמקננת שנאה,להביא אחדות לחברה המפולגת והמפורדת שלנו  ולהביא את כולנו ביחד לימים שתתגשם בנו נבואת הנביא ישעיה (פרק ב' פס' ד'): "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"

שתנוח בשלום על משכבה ובגן עדן יהיה מושבה.

אמן כן יהי רצון

ברטי אברהם ונטורה

פרשת פינחס חודש תמוז ה' תשפ"א

תובנות מפרשת השבוע עם ברטי אברהם ונטורה

השבוע פרשת ״קרח״ 

בשבת נקרא בע"ה את פרשת "קרח" המלמדת אותנו על אחת התכונות ההרסניות שבאדם אשר הביאה את קרח גיבור הפרשה ואת כל עדתו לאבדון. וכוונתי היא  לקנאה שפגיעתה אנושה כנאמר במסכת אבות: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מהעולם"  והסביר הפילוסוף היווני תיאופרסטוס: "כל המקנא אומלל כפליים. כי בנוהג שבעולם אין הבריות מצטערים אלא על צרתם שלהם ואילו הוא לא רק מצטער על צרתו בלבד, אלא גם על אושרו של זולתו" וכאן השאלה כיצד קרה שאדם כקרח שהיינו חולמים שיהיה לנו את אשר היה לו: עושר, חכמה, משפחה אוהבת ותומכת, כבוד והערכה, "הצליח" לא רק לאבד את הכל, אלא ששמו יונצח לדורות כדוגמא שלילית? 

חשוב שנלמד מהסיפור המקראי ותוצאותיו הרות הגורל ונפיק את הלקחים המתאימים על מנת לגדר את התכונה הנוראה הזו ולפעול אחרת. מחובתנו לדעת ולהבין שהקנאה משולחת הרסן גורמת לאדם לאבד שפיותו ושיקול הדעת ממש כפי שהובילה את קרח ועדתו לסופם המר. ולמקרא הפרשה רצוי שנעצור לרגע ונשאל את עצמנו האם אנו "מחוסנים" בפני ה"מחלה" הזו? האם אנחנו לא מאפשרים, ולא אחת, לאגו שהדלק המזין ומניע אותו זו הקנאה, לנווט את חיינו ולהובילנו בדרך? כמה פעמים החלטנו שהסיבה לאי קידומנו במקום העבודה, היא פועל יוצא מכך שחברנו לעבודה הפעיל את קשריו...(מוכר?) כמה פעמים בתקופת הלימודים כאשר קיבלנו בבחינה ציון נמוך מחבר לכיתה החלטנו שזה רק משום שהוא העתיק בבחינה (מוכר?) האם יש צורך בדוגמאות נוספות?
אבל שלא נבין לא נכון, המסר שהעביר אלינו נותן התורה באמצעות פרשתנו נועד ללמדנו שמחלוקת איננה דבר רע כלל ועיקר אם מנהלים אותה נכון כדוגמת "מחלוקת הלל ושמאי" אך אם מאפשרים לאגו לנהל אותה כ"מחלוקת קרח ועדתו" היא תהפוך במהרה להרת אסון אם לא נשכיל לגדר אותה  והיא תוביל אותנו אל עברי פי פחת. בואו ניקח את סיפורו של קרח המקראי כתמרור אזהרה בוהק ונבין שגדולתו של האדם ואישיותו, יבואו לידי ביטוי אך ורק אם ישכיל להפוך את הקנאה לפרגון ואת השנאה (שהיא פועל יוצא של הקנאה) לאהבה!!! ורק בידנו הדבר...שבת נפלאה, מוארת ומלאת  א...ה...ב...ה...🌹