לזכרה של תמר אברמוביץ' ז"ל

את דבריי לפרשת השבוע "פינחס" שהיא פרשת בר המצווה שלי, רוצה אני להקדיש לזכרה של האשה היקרה, שנאספה לבית עולמה בקיצור ימים ושנים, תמר אברמוביץ' ז"ל בתם של שרה ויהודה שפירא ע"ה, אחותה של רונית שפירא שתבל"א אמן.

חנה סנש הי"ד כתבה: "יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם. יש אנשים שזיו זכרם מאיר כאשר הם עצמם אינם יותר בתוכנו. אורות אלה המבהיקים בחשכת הליל, הם שמראים לאדם את הדרך…"

רונית שפירא, שתבל"א אמן, אחותה התאומה של תמר אברמוביץ' ז"ל, יזמה והקימה את מפעל ההנצחה האדיר הזה שכולנו חברנו אליו, "הסלון של רונית שפירא" כגלעד רוחני לזכרה של תמר ז"ל, והוכיחה לכולנו כיצד ניתן ליישם הלכה למעשה את הציווי "ואהבת לרעך כמוך" ולא רק לדקלם אותו כמנטרה.

הגלעד הרוחני הזה מביא עמו לכולנו אור גדול ובשורת תקווה ובטחון כי ניתן לשנות מציאות, להאיר כל פינה אפלה ביקום, לזרוע אהבה היכן שמקננת שנאה,להביא אחדות לחברה המפולגת והמפורדת שלנו  ולהביא את כולנו ביחד לימים שתתגשם בנו נבואת הנביא ישעיה (פרק ב' פס' ד'): "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"

שתנוח בשלום על משכבה ובגן עדן יהיה מושבה.

אמן כן יהי רצון

ברטי אברהם ונטורה

פרשת פינחס חודש תמוז ה' תשפ"א

תובנות מפרשת השבוע עם ברטי אברהם ונטורה

השבוע

״ואתחנן״ 

השבת הבאה עלינו לטובה היא ט"ו באב, יום אותו קבעו חז"ל כיום של שמחה, פיוס ואהבה, ומאחר והם כל כך חסרים לנו היום, אז רצוי שנעצור לרגע קט ונתחבר למילים הללו, נאמצם לקרבנו ונוציאם מן הכוח אל הפועל. ובשבת זו הקרויה שבת נחמו"  על שום דברי הנביא ישעיה בהפטרה, נקרא בע"ה את פרשת "ואתחנן" הממשיכה את נאומו של משה הפותח את דבריו במילים: " ואתחנן אל ה' בעת ההיא" ומתאר כמה ביקש והתחנן להיכנס לארץ ישראל, אך הושב ריקם.
ולמרות הכאב והתסכול, הוא לא "בועט" בכעס ולא מסתגר בעלבון צורב באוהלו. דבק במשימתו להכין את הנכנסים לארץ (וגם אותנו היום) בכללי התנהגות  ראויים כדי לבסס את החברה ולשמור על שלמותה ועל הארץ הזאת, הוא מצווה: "ואהבת את ה' אלוקיך". ומאחר והאהבה שייכת ל"מחלקת הרגש" באדם, נשאלת השאלה האם ניתן בכלל לצוות על הרגש? אלא שכלל ידוע הוא בתורה לפיו כל מצווה שנאמרה בתורה, נמצאת במסגרת יכולותיו של האדם. ולכן כאשר מצווה משה "לאהוב", הרי שכוח האהבה נמצא בכל אדם ועליו רק להוציאו מן הכוח אל הפועל אם וכאשר ירצה...ויום ט"ו באב הוא "תחנת הדלק" לעצור "ולתדלק" את עצמנו באנרגיות חיוביות,   לממש את האהבה שבקרבנו ולהפיצה ברבים. 
אנו חיים בתקופה שבה העלטה מרימה ראש, השנאה המשתלטת על השיח הציבורי מלבה את אש המחלוקות והפירוד,ולכן היום המיוחד הזה בשנה, מהווה "חלון בזמן" המאפשר לנו לטעון עצמנו בשמחה ואהבה, להעניק לזולת מכל הלב כדי לשנות התנהגות ולחולל שינוי, כפי שאמר שלמה המלך במשלי: "כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם".
אהבתנו לזולת חייבת להיות כנה ונקיה משיקולי "רווח והפסד" ועליה להתבסס על מספר מרכיבים: "אכפתיות, אחריות וכבוד". הפגנת דאגה כנה לזולת, נטילת אחריות לתגובתנו לצרכיו, ולכבדו כפי שהוא ועל מי שהוא...כי רק נתינה שנעשית מתוך מחשבה כנה על הזולת היא בעלת השפעה רבת עוצמה, כי היא מאפשרת לנו לראות לא רק את הטוב שבו, אלא לאהוב אותו כמצווה: "ואהבת לרעך כמוך"  והחברה שלנו היום יותר מתמיד, משוועת לאוהבים שיראו לכולם שניתן לחיות אחרת. בואו נסקל מאדמת הטרשים את "אבני הפרדיגמות", בואו נעקור את "העשבים השוטים" שמנסים לשכנע אותנו שאין סיכוי לשנות ולהשתנות, בואו נשקה במים חיים את "שדות חיינו" ונחפור "גומה" קטנה בתוך הלב שלנו כדי לשתול בה את "שתיל האהבה" כדי שיצמח ויפרח ויאיר עולם ומלואו. שבת שלום וט"ו באב שמח ומואר במיוחד.