תובנות מפרשת השבוע עם ברטי אברהם ונטורה

השבוע  ״האזינו״ 

בשבת הנמצאת בין יום הכיפורים לחג הסוכות, נקרא בע"ה את פרשת "האזינו" שהיא "שירת הנבואה" של משה ביומו האחרון עלי אדמות, המפנה את דבריו הכוללים מן העבר, ההווה והעתיד הצפוי לחברה האנושית לדורותיה. וכדי להעניק את החותם לדבריו הוא מגייס לעדות נצח את השמים ואת הארץ באומרו: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי"
ואם נתמקד במשפט נוכל לראות שמשה הקדים את המילה "האזינו" למילה "ואדברה" למרות שהסדר ההגיוני צריך להיות הפוך, על מנת ללמדנו שכדי להצליח לבצע כל שינוי בחיינו, עלינו תחילה להיות מוכנים וערוכים בפניהם, להשתחרר מפרדיגמות כובלות כדי שנוכל להכילם היות ויש בכך השפעה מכרעת לכשנגיע בע"ה לשלב הביצוע. 
כמו כן רצוי לשים לב לשימוש שעושה משה בשני הפעלים: "האזנה ושמיעה" כדי ללמדנו שקיים הבדל משמעותי ביניהם. כי האזנה זו פעולה אקטיבית של האדם הפונה למדבר על מנת לקלוט את דבריו, ואילו שמיעה היא פסיבית באשר אנחנו כל הזמן "שומעים" גם מבלי שנרצה אך לא תמיד מקשיבים...
ולמרות המסר הקולקטיבי של השירה, פונה משה באופן ישיר ואישי לכל אחת ואחד מאתנו ודורש: ״זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" ומילת המפתח היא המילה: זכור!!! ומשה מבקש מאתנו לחרוט עמוק הן בזיכרון האישי והן בזיכרון הלאומי את האירועים שפקדו ויפקדו אותנו במהלך הדורות, כדי להדגיש כי זו איננה הצצה מתוך סקרנות, אלא נדבך חשוב ביותר בעיצוב אישיותו של האדם והעם. ואמר על כך יגאל אלון המנוח: "עם שאיננו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל…" 
משה בדרישתו זו ביקש להכניס לתודעתנו שדורות העבר הם השורשים המזינים את "העץ" שלנו שלולא הם היינו נובלים זה מכבר...ומכאן שאירועי העבר הן במישרין והן בעקיפין הם המשקפים את קדושת החיים ואת השאיפה לחירות אמיתית ולהחזרת צלם האלוקים שאבד זה מכבר...
אז בואו נהיה קשובים לדברי משה ונקבל עלינו מהיום להתחיל להקשיב האחד לשני ולא רק לשמוע את  דבריו. בואו נקבל עלינו להפיק לקחים מאירועי העבר ולחשב מסלול מחודש ולא נמשיך ביהירות ובזחיחות הדעת בדרכנו מתוך מחשבה שאנו יודעים הכל, ונצא בע"ה נחושים ונלהבים לדרך חדשה שתוביל אותנו למימוש ייעודנו ולהגשמת החזון. שנה נפלאה ומבורכת בטוב, כתיבה וגמר חתימה טובה, חג סוכות שמח ומואר ושבת נפלאה במיוחד.

לזכרה של תמר אברמוביץ' ז"ל

את דבריי לפרשת השבוע "פינחס" שהיא פרשת בר המצווה שלי, רוצה אני להקדיש לזכרה של האשה היקרה, שנאספה לבית עולמה בקיצור ימים ושנים, תמר אברמוביץ' ז"ל בתם של שרה ויהודה שפירא ע"ה, אחותה של רונית שפירא שתבל"א אמן.

חנה סנש הי"ד כתבה: "יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם. יש אנשים שזיו זכרם מאיר כאשר הם עצמם אינם יותר בתוכנו. אורות אלה המבהיקים בחשכת הליל, הם שמראים לאדם את הדרך…"

רונית שפירא, שתבל"א אמן, אחותה התאומה של תמר אברמוביץ' ז"ל, יזמה והקימה את מפעל ההנצחה האדיר הזה שכולנו חברנו אליו, "הסלון של רונית שפירא" כגלעד רוחני לזכרה של תמר ז"ל, והוכיחה לכולנו כיצד ניתן ליישם הלכה למעשה את הציווי "ואהבת לרעך כמוך" ולא רק לדקלם אותו כמנטרה.

הגלעד הרוחני הזה מביא עמו לכולנו אור גדול ובשורת תקווה ובטחון כי ניתן לשנות מציאות, להאיר כל פינה אפלה ביקום, לזרוע אהבה היכן שמקננת שנאה,להביא אחדות לחברה המפולגת והמפורדת שלנו  ולהביא את כולנו ביחד לימים שתתגשם בנו נבואת הנביא ישעיה (פרק ב' פס' ד'): "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"

שתנוח בשלום על משכבה ובגן עדן יהיה מושבה.

אמן כן יהי רצון

ברטי אברהם ונטורה

פרשת פינחס חודש תמוז ה' תשפ"א