לזכרה של תמר אברמוביץ' ז"ל

את דבריי לפרשת השבוע "פינחס" שהיא פרשת בר המצווה שלי, רוצה אני להקדיש לזכרה של האשה היקרה, שנאספה לבית עולמה בקיצור ימים ושנים, תמר אברמוביץ' ז"ל בתם של שרה ויהודה שפירא ע"ה, אחותה של רונית שפירא שתבל"א אמן.

חנה סנש הי"ד כתבה: "יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם. יש אנשים שזיו זכרם מאיר כאשר הם עצמם אינם יותר בתוכנו. אורות אלה המבהיקים בחשכת הליל, הם שמראים לאדם את הדרך…"

רונית שפירא, שתבל"א אמן, אחותה התאומה של תמר אברמוביץ' ז"ל, יזמה והקימה את מפעל ההנצחה האדיר הזה שכולנו חברנו אליו, "הסלון של רונית שפירא" כגלעד רוחני לזכרה של תמר ז"ל, והוכיחה לכולנו כיצד ניתן ליישם הלכה למעשה את הציווי "ואהבת לרעך כמוך" ולא רק לדקלם אותו כמנטרה.

הגלעד הרוחני הזה מביא עמו לכולנו אור גדול ובשורת תקווה ובטחון כי ניתן לשנות מציאות, להאיר כל פינה אפלה ביקום, לזרוע אהבה היכן שמקננת שנאה,להביא אחדות לחברה המפולגת והמפורדת שלנו  ולהביא את כולנו ביחד לימים שתתגשם בנו נבואת הנביא ישעיה (פרק ב' פס' ד'): "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"

שתנוח בשלום על משכבה ובגן עדן יהיה מושבה.

אמן כן יהי רצון

​

ברטי אברהם ונטורה

פרשת פינחס חודש תמוז ה' תשפ"א

תובנות מפרשת השבוע עם ברטי אברהם ונטורה

השבוע ״יתרו״ 

 

בשבת נקרא בע"ה את פרשת "יתרו" במרכזה עומד האירוע המכונן לחברה האנושית לדורותיה "מתן תורה" כאשר עומד העם כולו, כאיש אחד בלב אחד, למרגלות הר סיני ושומע את קול האלוקים המשמיע באוזניהם את "עשרת הדברות". ואם נתעמק בהם נוכל לראות גם את החלוקה המעניינת ביניהם וגם על ההבדל המשמעותי בין דיבר לדיבר. הפניה בלשון יחיד תסייע לנו להבין שהם מיועדים לכל אדם בחברה האנושית ללא הבדלי דת, גזע ומין והם רלוונטיים לכל דור ולכל תקופה ולכן טוב נעשה אם נתעמק בהם וננסה להתחבר למסר של כל אחד מהם לגבינו. 
ובהקשר לכך אביא כדוגמא את הדיבר החמישי המצווה "כבד את אביך ואת אמך" וכאן עולה מייד השאלה האם לא נכון היה לצוות "אהוב את"? וחז"ל שנשאלו על כך הסבירו שיש בו מסר גדול וחשוב שנועד ללמדנו על חשיבותו הרבה והרלוונטיות שלו לכל אדם ולכל דור. כי הבית שבו נולד וגדל האדם הוא המקום בו החלה להיבנות אישיותנו, כי שם הוא נחשף לראשונה למסגרת החברתית. לכן,הענקת הכבוד להורינו מולידינו היא לא על כך שהם העניקו לנו חיים אלא הבעת תודה על שקיבלנו מהם חיים וזה מעיד על אישיותינו. 
על כולנו להבין שהחיים הם מתנת חסד לאדם ולא מכוח זכות כלשהי ונהיה סמוכים ובטוחים שהעולם היה ממשיך להתנהל גם אם לא היינו נולדים...ולכן לא חשובה כלל מעלת הורינו כי הכבוד שמחובתנו לחלוק להם זה על העובדה שהם הסיבה להיותנו כאן!!! ולכן, ובפרט היום, כאשר הדור המבוגר, דור ההורים, הפך לשק החבטות של החברה, רצוי שנפנים את שביקש דוד המלך בתהלים ע"א: "אל תשליכני לעת זקנה וככלות כוחי אל תעזבני" ונקפיד להתייחס אליהם כמקור של גאווה ולזכות אותם במלוא הכבוד והערכה. הורינו והדורות הקודמים הם השורשים שלנו ואם נקפיד לחזק אותם, לטפל בהם בחום ובאהבה, "העץ" שלנו לא רק יהיה יציב ואיתן יותר, אלא גם יניב פירות טובים ויפים. ואם נשכיל להרחיב את הדברים מעבר לתחום המצומצם של המשפחה הגרעינית לכיוון המורשת האדירה שלנו, נוכל למלא את ייעודנו על בסיס "דע מאין באת" כדי ולממש את החזון שבסיסו "ולאן אתה הולך"... ושולח אני לכם באהבה רבה אור גדול וברכת שבת נפלאה🌹