נעים להכיר,לזכור ולהזכיר

​

אני מרגישה רצון וצורך להודות למשפחתי הקטנה והאהובה:

- תודה לאמי שרה שפירא (פרקל) ז"ל.

אמא שלי היוותה עבורי מודל לנתינה אשר החלה ובאה לידי ביטוי בהיותה חיילת בתקופת מלחמת העולם השנייה בה התנדבה לחיל העזר לנשים (A.T.S) ושימשה כאחות במשך 4.5 שנים (1942-46) באהבה ובהתמדה, מקצוע בו בחרה להמשיך עם שחרורה ובו עסקה עד לפרישתה.​

- תודה לאבי יהודה שפירא ז"ל, שהיה אדם שכולו טוב שגם בימים קשים שעברנו אמר תמיד "יהיה בסדר" והוא צדק ונטע בנו אופטימיות לקראת כל משימה קלה כקשה.

- לתמר אברמוביץ' אחותי התאומה. לדאבון ליבי הלכה לעולמה ב-18.7.2019 לאחר מחלה קשה. בתקופת מחלתה תמר היתה ה״גיבורה שלי״, כך היתה וכך קראתי לה. תמר ניחנה ביופי פנימי וחיצוני ואוהבת אדם. עשרה ימים לפני פטירתה השאירה לי תמר צוואה חברתית מצולמת אשר משמשת נר לרגליי ולאורה אני פועלת. הנוכחות התמידית של תמר מחזקת אותי וזה התעצם והרגיש הכי קרוב בתקופת הקורונה, הבידוד, הסגר.

ה"סלון שלי", זאת אחת הדרכים בהן בחרתי להנציח את זכרה של תמר ובהרגשתי זה מפעל חיים של ממש כי כאמור צוואתה של תמר ניתנה לי עוד בחייה.

- תודה לאחי אמנון שתמיד תומך ונמצא לצידי כך או אחרת.

- תודה ליובל אברמוביץ', בנה של תמר ז"ל, על עידוד וליווי בעצות חכמות ומועילות. יובל משכיל לעוץ לי עצות מקצועיות ואף מעודד במילה טובה לאורך כל הדרך.

לשתי הנכדניות שלי (נכדותיה של תמר), בנותיו של יובל: שירה בת 12 ונגה בת 7 שמכניסות אור ושמחה לחיי.

- תודה לרותם שפירא אחייניתי האהובה, הבת של אמנון על הקשר, האהבה והחברות המסורה ביננו המחזקת ומעשירה אותי וכמובן תודה גם לאדר בן זוגה.

- תודה לדודתי (שתבדל"א) ולבני הדודים שלי בארץ ובעולם וכמובן לחברות ולחברים הקרובים שלי הנמצאים איתי ובליבי שנים רבות בימות סגריר, סערה ושמחה.

תמר  תאומתי היקרה תמיד בליבי ואיתי

ליחצו כאו ותקבלו תזכורת למפגשים